במהלך הגרלת המונדיאל בדצמבר אשתקד הסבירה פיפ"א את השיטה שהונהגה לראשונה בטורניר הקרוב. המטרה המוצהרת הייתה להגיע לחצי הגמר עם ארבע הנבחרות המדורגות בראש דירוג פיפ"א החודשי. כך ידעה כל אחת מארבע הנבחרות שאם תנצח בבית שלה, תימנע מפגישה עם שלוש האחרות עד חצי הגמר. לא היו הפתעות. אולי היו כאלה בדרך בתחושה, קריסת אורוגוואי, הצלחת כף ורדה, אבל לא באמת. לא עד הסוף. ספרד-צרפת ואנגליה-ארגנטינה, זה מה שפיפ"א רצתה, זה מה שהעולם מקבל.

זה לא שזה כל כך רע. להפך, זה מחזק את התחושה שמדובר באחד המונדיאלים הגדולים אי פעם. אלה היו ארבע הנבחרות הטובות ביותר בחודש האחרון. ספרד שכמעט לא הצליחה לבעוט לשער, ארגנטינה עם מסי המשוחרר, השמח, הבוכה, הנגיש. אנגליה עם שני כוכבי-על שמתעלים ברגע האמת. וצרפת, אחת, טובה מכולן. בהתקפה, בהגנה. אז מה יהיה?

נתחיל בצרפת וספרד. ההתקפה הטובה ביותר בטורניר, במבחן העין ובתוצאות (ארגנטינה כבשה שער אחד יותר, אבל גם שיחקה 60 דקות נוספות) היא זו של צרפת. רכה כמו חמאה בקרואסון של ארוחת הבוקר במרה, קטלנית כמו גיליוטינה במאה ה-18. זו נבחרת שעושה כבוד להיסטוריה הצרפתית ויכולה להתחרות בדירוגים היסטוריים עם זו של זידאן והנרי, ודשאן הקפטן שהניף ב-98 וביורו 2000. כמובן, לשם כך היא צריכה לנצח. אבל למי שהדרך חשובה לו, ולא רק המטרה, צרפת הזו עושה הכול נכון.

שישה משחקי מונדיאל רצופים שבהם צרפת בשליטה מלאה. ליריבה אין תשובה אמיתית איך להתמודד עם הרביעייה ההתקפית שתוקפת, תוקפת, תוקפת עד שהיא כובשת. דואה עם הכדרורים, אוליסה עם המסירות המבריקות, דמבלה כבר עם שער רביעי בבוסטון. אבל מעל הכול זה קיליאן מבאפה. ברשתות החברתיות צוחקים על הגנרל האכזר ששולט בנבחרת ביד רמה, אבל נראה שהנבחרת היא המקום שבו הוא חזר ליהנות מכדורגל. וכששחקנים כמו מבאפה נהנים מכדורגל - כל הקהל נהנה.

כשמנסים לחזור ולחשוב על התקפת הנבחרת הטובה ביותר עד צרפת הזו, צריך לחזור ל-2002. רונאלדיניו, ריבאלדו ורונאלדו היו בלתי ניתנים לעצירה. החלוץ הנפלא, שלמונדיאל הזה היה עבורו תיקון אחרי הגמר בטורניר הקודם והפציעות הקשות שסבל מאז, כבש בכל משחק של נבחרתו חוץ מאחד. כך גם מבאפה בטורניר הזה (צריך לנצח עוד שני משחקים כדי שההשוואה תחזיק באמת, כמובן). כשיריבותיה של ברזיל חשבו אולי שהן מצליחות לעצור אותו, הן נענשו על ידי שני שותפיו להתקפה.

אחרי שלושה משחקים מול יריבות שלא הגיעו אפילו לאזור השער הצרפתי, מגיעה ספרד. אלופת אירופה מגיעה עם הגנה ברזלית משלה, וכוכב-על שעדיין לא השאיר את חותמו בטורניר. חוץ משער אחד מול ערב הסעודית, וכמה כדרורים שלא הובילו ליותר מ"וואו" מהיציע, זה הזמן של לאמין יאמל. מיקל מרינו, הקשר שהפך לחלוץ תחת מיקל ארטטה, כבר הציל את ספרד פעמיים, אבל כמה פעמים זה עדיין יעבוד?

רודרי, אחרי שנתיים פחות טובות בעקבות פציעת הברך הקשה שסבל, נראה שוב מצוין. שולט במרכז המגרש, מכתיב את הקצב ומזכיר את שחקן השנה מלפני שנתיים. חוץ מטעות אחת של קובארסי מול בלגיה, ההגנה לא טועה ולא מכניסה את אונאי סימון לצרות. האם החלטתו של דה לה פואנטה להעדיף את שוער בילבאו על דוד ראייה תעלה לו ביוקר?

הדור הצעיר מכיר את ספרד המנצחת, זו שלא מפספסת תארים, זו שמאז 2008 מילאה את ארון הפדרציה בהרבה גביעי כסף וזהב. אבל זה לא תמיד היה כך. בהיסטוריה שלה שיחקה רק חצי גמר מונדיאל אחד, ובזכות אותו שער של פויול מול גרמניה היא יכלה להמשיך ולנצח גם בגמר 2010 עם אינייסטה. מאה אחוז הצלחה, אבל רק פעם אחת. ביורו שיחקה שישה חצאי גמר וניצחה בחמישה מהם. היא גם ניצחה בחמישה משישה הגמרים שהשתתפה בהם. את זה שהפסידה? גמר יורו 1984 מול, ובכן, צרפת.

ובעוד שצרפת-ספרד הוא גמר הכדורגל, חצי הגמר השני הוא המשחק הגדול באמת מבחינת היסטוריה, יריבות, פוליטיקה ושנאה עזה. אנגליה-ארגנטינה הוא המשחק הקרוב ביותר לדרבי שכדורגל נבחרות יכול להציע. מסי גרר את ארגנטינה עד רבע הגמר, שם מול שווייץ כבר קיבל עזרה משאר שחקני ההתקפה. וכמה שארגנטינה זקוקה להם, כי אנגליה היא היריבה האיכותית והבכירה ביותר שעמדה מולה עד כה.

זו הפגישה הראשונה אי פעם של מסי מול נבחרת אנגליה אחרי 205 הופעות בנבחרת. אף על פי שהנבחרות נפגשו לאחרונה ב-2005 ומסי כבר היה חלק מהסגל, הוא הורחק מהמשחק ההוא. זאת בעקבות הכרטיס האדום שקיבל מול הונגריה בהופעת הבכורה שלו בארגנטינה. אנגליה ניצחה במשחק ההוא 3-2 עם צמד של מייקל אוון בדקות האחרונות.

אבל המפגשים שקדמו למשחק הזה, או-או. הכול היה בהם. היריבות הזו מתחילה ב-1962 כשאנגליה ניצחה 3-1 במונדיאל וגרמה להדחת ארגנטינה. הדברים באמת התלהטו בטורניר 1966 שאנגליה זכתה בו. הנבחרות נפגשו ברבע הגמר ואנגליה ניצחה בשער של ג'ף הרסט. אנטוניו רטין, קפטן אותה נבחרת, הורחק במשחק ההוא. הוא סירב לעזוב את המגרש והוצא על ידי המשטרה.

רטין גם קרע את הדגל הבריטי שהתנוסס על דגל הקרן. בסוף טענו הארגנטינאים שהשופט הגרמני, יחד עם האנגלים, קשרו קשר להדיח אותם. אלף רמזי, המאמן האגדי, הוסיף שמן למדורה כשהורה לשחקניו לא להחליף חולצות וטען שהם שיחקו מול חיות, לא בני אדם. רטין הלך לעולמו בשבת שעברה, בגיל 89, ימים ספורים לפני חצי הגמר.

ואז באה המלחמה. ב-1982 יצאה החונטה הארגנטינאית למלחמת פוקלנד (או מלחמת מלווינס, תלוי מאיזה צד מסתכלים). מלחמה שהחלה בדיווחי משטר לאזרחים על ניצחון מוחץ הסתיימה בתבוסה מרה ואבדות כבדות. כל זה רק חימם עוד יותר את המפגש במקסיקו 1986. משחק המילניום, חלק יאמרו הטוב אי פעם, עם השערים המפורסמים ביותר אי פעם. יד האלוהים וארבע דקות אחר כך הסלאלום של מראדונה. זו הייתה נקמתה של ארגנטינה עד הגביע.

ב-1998 הסימולציה של סימיאונה, האדום לבקהאם והניצחון הארגנטינאי בשמינית הגמר. ואז התיקון של בקהאם, במונדיאל 2002 אחרי שפוצ'טינו עבד על אוון ברחבה. כל כך הרבה שנאה וחוסר אמון בין שתי המדינות, כל כך הרבה שנים מאז המפגש הרשמי האחרון שלהן, והכול מתכנס לחצי הגמר הזה.

רק שלושה שחקנים כבשו לאנגליה בטורניר הזה. שלושה, כלומר אף שער לא נכבש על ידי שחקן פרמיירליג. למרות זאת, לאנגליה, אחרי שנים רבות, יש שני כוכבי-על אמיתיים, שמובילים בשני המועדונים הגדולים בעולם וגם דומיננטיים הקיץ. כשאנגליה מתקשה, כשהיא תקועה, הם באים לעזרה. לאנגליה היו משחקים מסוגים שונים: יצירתיים עם הרבה שערים מול קרואטיה, ניסיון לפרוץ בנקר מול קונגו וגאנה או מול קטרקטור ממקסיקו. היא עברה את כולם.

גם מול נורווגיה, כשטוכל נאלץ לתקן במחצית שלמה את החור שנפער במרכז המגרש אחרי החלפתו של רייס, אנגליה ידעה לסיים בניצחון. יש לה כוכבי-על בשיאם, לנבחרת הזו יש אופי, ויש לה סגל שמורכב גם משחקנים משלימים שיודעים את מקומם. כל זה, יחד עם המטען הרגשי שמגיע עם מפגש מול ארגנטינה, אמור להוביל אותה לגמר.