החלפת המשמרת: הלילה שבו ניימאר נפרד והאלנד השאיר עוד חותם

6.7.2026 / 10:00

מתופפי הבטוקדה הברזילאים המשיכו להכות ללא הפסקה. גם כשארלינג האלנד דחק את השער השני לרשת של אליסון, וגם כששורות שלמות של אוהדי ברזיל החלו לעזוב את יציעי אצטדיון מטלייף ממש מתחת לי, התופים המשיכו לפעום באותו קצב. הם לא הפסיקו אפילו כשהתברר שהסלסאו צועדת לאחד היציאות הכואבות ביותר שלה בשנים האחרונות. רק פעם נוספת עלתה שאגה אמיתית מהיציעים הצהובים. זה קרה כשניימאר התקרב לנקודת הפנדל. הוא כבש והעלה את התוצאה ל-2-1, אך כולם כבר ידעו שזה לא ישנה את התוצאה.
דקות לאחר מכן הוא כרע על הדשא, בוכה, ולאחר מכן הודיע שזו הייתה הופעתו האחרונה במדי ברזיל. כך, בניו ג'רזי מול עשרות אלפי אוהדים, נסגר אחד הפרקים הגדולים בתולדות הכדורגל הברזילאי כשהשחקן עדיין רק בן 34, ובאותו רגע בדיוק נולד פרק חדש.
היכנסו למשחק החיזוי, השתתפו בחידון וכל שבוע תוכלו לזכות בפרסים נהדרים

הפרק שלו הסתיים. ניימאר/GettyImages

אם ניימאר סימל את ברזיל במשך יותר מעשור, ארלינג האלנד גילם את העתיד. חלוץ נורבגיה כבש צמד, כמעט לבדו הכריע את התוצאה מול אחת המועמדות הנצחיות לזכייה, והוביל את ארצו לרבע גמר מונדיאל - הישג חסר תקדים. אך בשריקת הסיום האלנד לא דיבר על עצמו: זה אומר הכול, אמר. אני בן 25 ומעולם לא חוויתי דבר כזה. הלוואי שהייתי באוסלו עכשיו וחוגג עם כולם. אני חושב שהלילה הזה ישנה דברים רבים בנורבגיה.

הוא הציע אחר כך אולי את ההסבר הברור ביותר לניגוד בין שתי הנבחרות: לברזיל יש יותר מ-200 מיליון איש שמצפים לניצחון עלינו. לנו יש 5.5 מיליון איש שחוגגים ברחובות לא משנה מה קורה. לכן אין עלינו לחץ. פשוט באנו ליהנות ולשחק את הכדורגל שלנו. ההבדל היה ניכר על הדשא.

נורבגיה שיחקה בחופשיות. ברזיל נראתה מתוחה. קרלו אנצ'לוטי הודה מאוחר יותר שהמשחק חמק אחרי דקות ארוכות שבהן הרגישה קבוצתו בשליטה: אני חושב שמגיע לנו לנצח, אמר המאמן האיטלקי. זה לא סוף הדרך. זו תחילתו של מחזור חדש. אנחנו חייבים להמשיך לעבוד, להמשיך להשתפר ולמצוא רעיונות חדשים.

מנסה להביט קדימה. אנצ'לוטי/GettyImages, Eurasia Sport Images

אנצ'לוטי נשאל שוב ושוב האם האכזבה תישאר, אך הוא ניסה להישאר חיובי: אנחנו עצובים מאוד, אך מחר כבר נתחיל לחשוב על עתיד הקבוצה. יש לנו בסיס טוב של שחקנים צעירים לצד הוותיקים שיכולים להמשיך. אפילו הוא ידע שהערב הזה ייזכר לא בניתוח טקטי אלא בתמונות.

שורות של אוהדי ברזיל עוזבים את האצטדיון לפני השריקה האחרונה. ניימאר, שהוכנס כמחליף בתקווה להביא ניסיון, מנהיגות וניצוץ אחרון, הסתפק בפנדל שלא שינה דבר. והבטוקדה: אותם מתופפים שלא הפסיקו לנגן אפילו לשנייה, כאילו מנסים להיאחז בכוח בעוד כמה דקות של תקווה ומורשת הכדורגל הברזילאי. בצד השני כבר החלה חגיגה מסוג אחר.

האלנד, שקיבל את מקלות התופים ממרטין אודהגורד בסיום כדי להוביל את שירת אוהדי נורבגיה, הודה שהוא עדיין מתקשה לעכל: לא חלמתי על מה שקרה כאן הלילה. אין לי מילים. ואכן, לפעמים הכדורגל מספר לא רק מי ניצח ומי הפסיד. הוא גם מספר מתי עידן אחד מסתיים ומתי העידן הבא מתחיל. הלילה בניו ג'רזי היה בדיוק לילה כזה.